<h1>עבוה"ק לרשב"א בית נתיבות שער שלישי</h1>
<h2>דף ו.</h2>
מבואות הרחבות שש עשרה אמה אע"פ שמקצתן מתקצרין ואין בו שש עשרה אמה, הרי זה רשות הרבים, שאי אפשר לרשות הרבים להתלקט במלקט. לפיכך המבואות המפולשין לרשות הרבים ואורכן לאורך רשות הרבים, אע"פ שאין ברחבן שש עשרה אמה הרי הן רשות הרבים גמורה. היה אורכן מפולש לרוחב רשות הרבים אינן רשות הרבים. ואלו הן מבואות המפולשין לרשות הרבים שאמרו בכל מקום.
<h2>דף ט.</h2>
אינה גבוהה שלושה ואינה רחבה ארבעה והיא עומדת בין הלחיין או תחת קורת המבוי ורשות הרבים עוברת לפניה, הרי היא כלפנים. ואם כרמלית עוברת לפניה, צריכה לחי אחר חוצה לה להתירה והרי היא רשות היחיד. לא עשה לה לחי אחר, הרי היא ככרמלית. היתה רחבה ארבעה, אם פתוחה לרשות רבים יש מגדולי המורים שהתירו להשתמש בה ואע"פ שלא עשה לה לחי אחר, ולזה דעתי נוטה וכמו שביארנו למעלה בהכשר המבוי. היתה חציה מקורה וחציה אינה מקורה וקרויה כלפי פנים ודלת נוסף על הקרוי, בזמן שהפתח פתוח כל האסקופה כלפנים ואפילו החצי שאינו מקורה כמקורה. פתח נעול וכשננעל נמצא הקרוי לפנים, מה שבחוץ כלחוץ ואסור להשתמש בו עד שיעשה לו לחי חוצה לו להתירו. היה הקרוי כלפי חוץ ואסקופה רחבה ארבעה הרי היא כרשות היחיד שהקרוי מתירה.
אסקופה שבפתח המבוי גבוהה שלושה ואינה רחבה ארבעה, יש מי שאומר שהוא מקום פטור כשאר המקומות שאין בהם ארבעה על ארבעה ומותרת עם כל הרשויות. ולא יראה לי כן שכל המוקף שלוש מחיצות רשות היחיד גמורה היא ומכלל המבוי הוא ונגרר אחריו, ולפיכך אסקופה זו רשות היחיד היא אלא שצריכה לחי להתירה מדבריהם. ואע"פ שאין לה לחי מותרת עם המבוי שבטלה היא אצל רשותה שהוא המבוי, ואסורה עם הרשות העוברת לפניה בין כרמלית בין רשות הרבים. ואי אפשר לומר שעשאוה ככרמלית להתירה עם הכרמלית [שהכרמלית] אינה אלא מדבריהם.
מקום פטור מותר עם כל הרשויות להכניס ולהוציא. כיצד, עומד אדם במקום פטור ונוטל מבעל הבית ונותן לו ומן העני ונותן לו, ובלבד שלא יטול מן בעל הבית ויתן לעני או מן העני ויתן לבעל הבית, שכבר ביארנו שאסור להחליף. ולא ברשויות של תורה בלבד אסרו, אלא אפילו ברשויות של דבריהם אין מחליפין על ידי מקום פטור וכמו שביארנו. איסור חילוף זה שאמרנו, לא להחליף בלא שיניח במקום פטור בלבד אמרנו, אלא אפילו הניח במקום פטור אסור, כיצד, היה עומד באסקופה מקום פטור ונטל חפץ מרשות היחיד והניחו באסקופה וחזר ונטלו מן האסקופה ונתנו ברשות הרבים או בכרמלית אסור.
<h2>דף יא:</h2>
מקום המוקף שלוש מחיצות ונשאר רוח רביעית פתוח לרשות הרבים, אע"פ שאסרוהו ככרמלית עד שיכשירהו בלחי או בקורה, אינו בדין כרמלית. דבר תורה שלוש מחיצות רשות היחיד גמורה היא כמו שביארנו למעלה, והזורק מתוכו לרשות הרבים או מרשות הרבים לתוכו ואפילו למעלה מעשרה טפחים חייב, ויש מי שהורה שהוא כרמלית ולא יראה לי כן. לפיכך אם נעץ שם קנה אפילו גבוה מאה אמה אסור לזרוק עליו בין מרשות הרבים בין מן הכרמלית, והזורק מרשות הרבים ונח על גביו חייב. וכן אסור לטלטל ממנו לכרמלית ומן הכרמלית לו.
מקום מוקף שלוש מחיצות גבוהות עשרה טפחים ורחב ארבעה או יותר, בין פתוח לכרמלית בין פתוח לרשות הרבים הרי זה רשות היחיד דבר תורה, אלא שצריך הכשר מדבריהם בדופן רביעית, לחי או קורה או צורת פתח לפי מה שהוא רשות וכמו שביארנו בתקוני המבואות והחצרות.
<h2>דף טו.</h2>
שבת בשדה וקמה קצורה או שבלות מקיפות אותה בגובה עשרה הרי הוא כקרפף, אם יתירה מבית סאתיים אין מטלטלין בה אלא בארבע אמות.
<h2>דף טז:</h2>
כבר נתבאר שכל מחיצה גרועה שאינה עשויה אלא שתי בלא ערב או ערב בלא שתי אינה מחיצה גמורה, והרי מקום שמחיצותיו כן כקרפף ואין מטלטלין בו אלא כדרך שמטלטלין בקרפיפות. פעמים שמטלטלין בקרפיפות ובמחיצות גרועות כאלו אפילו ביתר מבית סאתיים. כיצד, שיירה שחנתה בין בישוב בין במדבר והקיפו להם מקום לדור בו בשבת בקנים או באוכפות ואין בין קנה לקנה שלושה טפחים או בין אוכף לאוכף כמלא אוכף או שהקיפוה בחבלים מסביב בגובה עשרה ועובי החבלים מצטרף לעשרה ואין בין חבל לחבל שלושה, נותנין להם כל צרכן ואפילו כור ואפילו כוריים ובלבד שלא יהא שם בית סאתיים פנוי מכלים. היה שם בית סאתיים פנוי מכלים לא יטלטלו בו יותר מארבע אמות. נשאר שם פנוי פחות מבית סאתיים מטלטלים בכולו, פחות מבית סאתיים בטל הוא אצל השיירה. וכן הדין לשיירה שחנתה בקרפף שלא הוקף לדירה, וכן אם חנתה בתל גבוה עשרה או בנקע עמוק עשרה. איזו היא שיירה, כל שיש בה שלושה ואין הגוי משלים לשיירה. קטן יראה לי שהוא משלים, ויש מי שהורה שאינו משלים וראוי לחוש לדבריו. היו שנים ואפילו שנים וגוי אין נותנין להם אלא בית סאתיים בלבד, שאין נותנין בין לאחד בין לשנים אלא בית סאתיים בלבד. היה יתר מבית סאתיים אין מטלטלין בו אלא בארבע אמות בלבד, ואע"פ שיש להם כלים מרובין וממלאין את הכל.
כיוצא בהן דירה שאין מחיצותיה שתי וערב אלא שתי בלא ערב וערב בלא שתי, כשיירה שחנתה במדבר והקיפום סביבותם בחבלים זה על זה בגובה עשרה או קנים עומדים, אע"פ שאין בין חבל לחבל ובין קנה לקנה שלושה טפחים אין זה מחיצה גמורה, ולפיכך אם יחידים הם אין נותנים להם אלא בית סאתיים כדין הקרפף, ולפנינו יתבאר דין היחידים והשיירה בזה.
<h2>דף יז.</h2>
פעמים שהשיירה הקיפו שבע ומותרין בכולן אע"פ שאינן צריכין להם, ופעמים שאסורים אפילו בחמש אע"פ שצריכין להן. כיצד, הקיפו שבע ואינן צריכין אלא לשש מותרים בכל השבע שהרי אין כאן סאתיים פנוי מכלים. הקיפו שבע ואין צריכין אלא לחמש אסורין אפילו בחמש הואיל ויש כאן סאתיים פנוי, לפיכך לא יטלטלו אפילו במקום שצריכין לו אלא בארבע אמות בלבד. היו שלושה ומשחשכה מת אחד מהן הרי אלו מותרין, שהשבת גורמת וכיון שהותרה הותרה. היו שנים ונתוספו עליהן משחשיכה אסורין כמו שהיו שאין הדיורין גורמים אלא השבת.
<h2>דף יח.</h2>
הדיר והסהר, והם מקומות שעושין לבהמות להטיל שם גללים לזבל השדות, והרועה גודר שם מקום לדירתו הרי זה רשות היחיד, ואפילו יתירים על בית סאתים ומטלטלין בכולן. וכן החצר שלפני הבתים והמקצה שהוא רחבה שאחורי הבתים, בזמן שהוקף לדירה ואע"פ שהוא יתר על בית סאתים, כל אלו נדונין משום רשות היחיד גמורה ואע"פ שאין לאחד מהם תקרה.
קרפף שהוקף לדירה הרי הוא כחצר ואפילו כור ואפילו כוריים או יותר מותר לטלטל בכולו, ואיזה הוא מוקף לדירה כל שפתח לתוכו פתח דירה ואחר כך הוקף הרי זה מוקף לדירה, הוקף ואחר כך פתח אין זה מוקף לדירה.
<h2>דף כ.</h2>
נעשית המחיצה בכלים או בגדר אבנים, בשוגג מותר במזיד אסור. ויראה לי שלא אמרו אלא בישראל מזיד בשבת ובמלאכה, אבל בזדון שבת ושגגת מלאכה או בזדון מלאכה ושגגת שבת מותר, שלא אסרו מחיצה אלא בשנעשית במזיד ואין זה מזיד אלא מתכוין לעשות מחיצה בהיתר. ויש מי שהורה שאפילו נעשה בשגגה אם נתכוין אדם לזאת המחיצה, כדי לטלטל בה, אע"פ שעשה אותה העושה בשגגה אסור לטלטל בה, ואיני יודע לזה עיקר אלא כל שנעשה בשגגה, הרי זה מותר.
קרפף יתר מבית סאתיים שהקיפוהו ישראלים בשבת בשוגג הועיל, במזיד לא הועיל, הקיפוהו גויים בשבת הועיל ומותר לטלטל בכולו, שכל מחיצה שנעשית בשבת הרי זו מחיצה. ויראה לי אפילו נתכוונו הגויים להתירו לטלטל בו ישראל, בין נתכוונו בו שלא לדעת ישראל המטלטל בתוכו, ובין נתכוונו לכך לדעתו, והוא הדין ישראל בשוגג אפילו נתכוין להתירו בטלטול. ויש מי שהורה שאפילו אם נעשית בשגגה, אם נתכוין אדם למחיצה זו שנעשית בשבת לטלטל בה, הרי זה אסור לטלטל בה, ולא ידעתי עיקר לדברים אלו. מחיצה זו אפילו עשאוה גרועה בקנים או בחבלים ערב בלא שתי או שתי בלא ערב הועיל, והוא שלא יהא בין קנה לקנה ובין חבל לחבל שלושה טפחים.
<h2>דף כב.</h2>
כל דירה שתשמישה לאויר כסוכה בכרם ובורגנין שבשדות ששומרי הפירות והבוצרין יושבין שם, שאין דירתן מחמת עצמן אלא לשמור האויר שלפניהן, אין זו דירה חשובה מחמת עצמה והרי זו כקרפף.
<h2>דף כב:</h2>
הקרפיפות בזמן שיש להם מחיצה עשרה טפחים, בין שיש בהם בית סאתיים בין יתירים מבית סאתיים, כבר ביארנו שהיא מחיצה ואפילו מחזיק כור כו כוריים רשות היחיד היא דבר תורה, אלא מפני שמחוסרת דיורין החמירו מדבריהם לעשותם רשות בפני עצמן ואפילו אין בהם בית סאתיים. ואסורין עם כל הרשויות להכניס ולהוציא מהם בין לרשות היחיד ואפילו שניהם לאדם אחד, כמו שביארנו, וכן לכרמלית ומאחד מן הרשויות אלו להם, ואין צריך לומר לרשות הרבים. ולפיכך סלע שבים בזמן שגבוה עשרה ורחב ארבעה אין מטלטלין לו מתוכו לים ולא מן הים לתוכו, שסלע כזה נידון משום קרפף והים נידון משום כרמלית. סלע שאינה גבוה עשרה נידון משום כרמלית ומטלטלין מתוכו לים ומן הים לתוכו, ואין צריך לומר בגבוה עשרה ואינו רחב ארבעה, לפי שנידון משום מקום פטור. פעמים שהקלו והתירו לטלטל מקרפף לכרמלית. כיצד, סלע יתר מבית סאתיים שבים מטלטלין מן הים לתוכו ומתוכו לים, לפי שהקרפף היתר מבית סאתיים עשאוהו ככרמלית שאין מטלטלין בו אלא בארבע אמות, ואם באת לאוסרו עם הכרמלית חוששין שמא יאמר רשות היחיד הוא כשאר קרפיפות שאין יתירים על בית סאתיים ויטלטל בכולו. ולמה לא התירו בזה הסמוך לים לטלטל בכולו ויאסרהו לטלטל ממנו לים ומן הים לתוכו, לפי שהקרפיפות יתירים מבית סאתיים מצויין תמיד ויבואו להקל ולטלטל בכל מקום בקרפף היתר מבית סאתיים כבאינו יותר מבית סאתיים. והקרפף שבתוך הים אינו מצוי, והעמידו דבריהם במצוי והתירו בשאינו מצוי. ויש מגדולי המורים שהתירו כן בכל קרפף יתר מבית סאתיים הסמוך לכרמלית ואפילו ביבשה שאם אין אתה מתירו ביבשה אף אתה צריך לחוש לחשש זה שמא יאמרו רשות היחיד הוא ויטלטלו בכולו, ולזה הדעת נוטה. ומכאן התירו בגינה יתירה על בית סאתיים, כל שאין עוברת לפניה רשות הרבים סרטיא או פלטיא, לטלטל מתוכה לחוץ ומחוץ לתוכה, ומצניעין מפתח בתוך הגינה תוך ארבע אמות והוא עומד בחוץ או ניתן מתוכה לחוץ ועודנו עומד בתוכה. כשם שהתירו כוחו בכרמלית כמו שנתבאר, כך כוחו בקרפף מותר. ויראה לי שאין להתיר כן אלא בקרפף יתר מבית סאתיים, שאסור לטלטל בתוכו בכרמלית, אבל קרפף בית סאתיים אסור, שאם באת להתיר שם כוחו יבוא להוציא ולשפוך בחוץ.
<h2>דף כג.</h2>
איזהו קרפף, כל מקום שמחיצותיו גבוהות עשרה טפחים ולא הוקף לדירה כגינה והפרדס וכיוצא בו, בין שאינם יתירים על בית סאתים בין שיש בהם יתר מבית סאתים, אלא שיש הפרש בטלטולן בין בית סאתים ליתר מבית סאתים כמו שיתבאר.
הקרפף שלא הוקף לדירה דבר תורה רשות היחיד הוא, ולפיכך אם אינו יתר מבית סאתיים מותר לטלטל בכולו, לדבר זה העמידוהו על דינו בין שהוא עגול או בשאר הצורות ובלבד שלא יהא בו יתר מבית סאתיים. במה דברים אמורים בשאין צלעי האורך יתרים על אחד משנים בצלעי הרוחב, אבל אם היו יתרים מצלעי הרוחב אפילו אמה אחת על שנים ברוחבו אין מטלטלין בו אלא בארבע אמות, שלא למדו לקרפיפות לעשותן כחצרות אלא מחצר המשכן שהוא מאה על חמישים. ואם הוא יתר על בית סאתיים, החמירו עליו ועשאוהו ככרמלית שלא לטלטל ולזרוק אלא בארבע אמות בלבד.
<h2>דף כג:</h2>
כמה הוא שיעור בית סאתיים, מאה אמה על חמישים באמה בת ששה טפחים כחצר המשכן, שהם שבעים אמה וארבע טפחים על שבעים אמה וארבע טפחים, שהם חמשת אלפים אמה בתשבורת.
חצר או קרפף שהוקפו לדירה ואחר כך נזרע רובו, בטלו הזרעים את המחיצות, וכן אם נתמלא רובו מים שאינן ראויין לתשמישן כמים המלוחים והעכורים.
קרפף יתר מבית סאתיים שהוקף לדירה אם ניטע רובו נטעים כשורה או אפילו מעורבבין עדיין הוא כחצר ומותר כמות שהיה. אבל אם נזרע רובו הרי הכל כגינה ואפילו אין במקום הזרוע יתר מבית סאתיים, שהזרעים מבטלין את המחיצות שאין זורעים בחצרות, ולפיכך מיעוט החצר בטל אצל הרוב שנזרע ואין מטלטלין בה. ואפילו הן לאדם אחד או לשנים, אע"פ שעירבו, והרי זה כגינה יתירה על בית סאתיים. נזרע מיעוטו הכל מותר, במה דברים אמורים בשאין במה שנזרע יתר על בית סאתיים. אבל אם יש יתר מבית סאתיים הרי זה אסור ואף במה שנשאר מן החצר אסור, מפני שנפרץ במלואו למקום האסור לו. נתמלא מים אפילו עמוקים עשרה או יתר אפילו יש בהן יותר מבית סאתיים הרי הוא כנתמלא נטעים, שדרך החצרות לכנוס בהם מים והרי הן בתוך החצר ככרי של פירות. במה דברים אמורים במים הראויין לשתיה ולכביסה, אבל מים מלוחין או עכורין הרי הן כזרעים ואוסרין את החצר כדרך שאמרנו בזרעים. במה דברים אמורים בשיש בעמקן עשרה טפחים, פחות מכאן אינו אלא כטיט שבחצר רקק הוא זה, ורקק אינו חולק רשות לעצמו בשום מקום.
<h2>דף כד.</h2>
קרפף זה שאמרנו שמטלטלין ממנו לחצר לא אמרו אלא בקרפף בית סאתיים, היה יתר מבית סאתיים אסור שאפילו בתוכו אין מטלטלין אלא בארבע אמות. וכן הדין בגג יתר מבית סאתיים אם אין מחיצותיו ניכרות אין מטלטלין אלא בארבע אמות כמו שביארנו. ואין צריך לומר שאין מטלטלין ממנו לחצר ואפילו לחצר של בעל הגג. גג שאינו יתר על בית סאתיים אע"פ שאין מחיצותיו נכרות, וכן יתר מבית סאתיים ומחיצותיו נכרות, מטלטלין ממנו אפילו לחצר חבירו אבל לא בבית, במה דברים אמורים לביתו של חבירו אבל לבית בעל הגג מותר. היו שנים או שלושה גגין שוים אפילו של שנים או שלושה בני אדם, מצטרפין ליתר מבית סאתיים.
הקיפו והניח שם פרצה יתירה על עשר אפילו מניח ואחר כך פתח ואחר כך גדר את הפרצה עד שהעמידה על עשר, אע"פ שלא גדר אלא טפח הועיל והרי זה כמוקף לדירה. הניח שם פרצה עד עשר ואחר כך פתח ואחר שפתח עמד וגדר כל אותן עשר לשם דירה לא הועיל, שעד עשר פתח הוא ואינו פרצה. הוקף ולבסוף פתח, אם עמד ופרץ בכותל הקרפף פרצה יתר על עשר וחזר וגדרה עד שהעמידה על עשר הועיל, ולא עוד אלא אפילו פרץ אמה וגדר אמה פרץ אמה וגדר אמה עד שהשלימו ליתר מעשר דיו והועיל.
רחבה שאחורי הבתים שלא הוקפה לדירה, אם יתירה על בית סאתיים הרי היא כקרפף. וכן גג יתר מבית סאתיים שאין מחיצותיו ניכרות, נידון משום קרפף. היה פחות מבית סאתיים אע"פ שאין מחיצותיו ניכרות או יתר מבית סאתיים ומחיצותיו ניכרות אינו נידון משום קרפף והרי הוא כרשות היחיד גמורה.
<h2>דף כה.</h2>
קרפף יתר מבית סאתיים שלא הוקף לדירה ובא למעטו ולהכשירו לטלטל בכולו, אם מיעטו בדברים שדרכן לעשות כן בקרפיפות אין זה מיעוט. מיעטו בדברים שאין דרך הקרפיפות בכך הרי זה מיעוט. כיצד, מיעטו באילנות בין שנטען כשורה בין שנטען מעורבבין אין זה מיעוט, שדרכן לעשות כן בקרפיפות ליהנות בהן ולישב תחתיהן לצל. ואפילו היו באילנות גבוהין עשרה ואפילו רחבין ארבעה וחולקין רשות לעצמן ונעשו רשות היחיד אין ממעטין את הקרפף. ולפירך יראה לי שהבורות שבגינה אפילו עמוקין עשרה ורחבין ארבעה, תשמישי הגינה הן ואין ממעטין, וכן בית כינוס המים להשקות את הגן אינו ממעט מן הטעם הזה שאמרנו.
בנה בו עמוד שאינו גבוה שלושה אינו מיעוט, שכל פחות משלושה הרי הוא בארץ, היה גבוה עשרה ורחב ארבעה הרי זה מיעוט, שהרי הוא רשות חשוב לעצמו ואין דרך הקרפיפות לבנות בהן עמודין באמצע הרחבה. לא היה ברחבו שלושה אע"פ שגבוה עשרה אין זה מיעוט, משלושה ועד ארבעה יש מי שהורה שזה מיעוט שכל שיצא משיעור לבוד חשוב. ויש אומרים שאינו ממעט עד שיהא ברחבו ארבעה שהוא שיעור מקום חשוב ולזה דעתי נוטה.
קרפף שלא הוקף לדירה ובנה לתוכו מחיצה לפנים ממחיצות הראשונות ולשם דירה תוך שלושה למחיצה הראשונה לא הועיל, שכל תוך שלושה הרי הוא כלבוד ואינו אלא כמוסיף על המחיצה הראשונה, ואין צריך לומר אם טח את המחיצה הראשונה ואפילו יכול הטיח לעמוד בפני עצמו שלא הועיל. הרחיק את הכותל מן המחיצה ארבעה טפחים הועיל, והרי זה הוקף לדירה. הרחיקו שלושה ומשלושה ועד ארבעה יש מי שהורה שהועיל, שכל שיצא מתורת לבוד הרי הוא כותל בפני עצמו. ויש מי שהורה שלא הועיל עד שירחיקנו ארבעה ויהיה בינו ובין המחיצה הראשונה חשיבות מקום ולזה דעתי נוטה. עשה מחיצה על גבי מחיצה לא הועיל, שאין מחיצה על גבי מחיצה, נבלעו המחיצות הראשונות ואפילו בשבת ומחיצות העליונות קיימות הועילו, הרי זה כמחיצה העשויה בשבת ומחיצה הנעשית בשבת בשוגג הרי היא מחיצה אפילו לטלטל, ואין צריך לומר אם נבלעו מלפני השבת.
כל מקום שיש בו ברחבו ארבעה ויש לו גדרים גבוהים עשרה אפילו נעשו מעצמן ואפילו יתר מבית סאתים, מחיצות הן דבר תורה ורשות היחיד הוא, אלא שכל שמחוסר דיורין ויש בו יותר מבית סאתים החמירו עליו חכמים שלא לטלטל בו אלא בארבע אמות. לפיכך תל שביבשה או סלע שבים גבוהין עשרה אם אין בו יותר מבית סאתים הרי זה רשות היחיד גמורה, ואם יתר מבית סאתים רשות היחיד היא אלא שאין מטלטלין בו אלא בארבע אמות. וכן אילן המיסך על הארץ ואין נופו גבוה מעל הארץ שלושה טפחים, והוא שחבר את הנוף בארץ עד שאין רוח מצויה יכול לטלטלו, וכן הדין לקרפף שלא הוקף לדירה.
תל גבוה עשרה ורחב מארבע טפחים עד בית סאתיים מטלטלין בכולו, יותר מבית סאתיים אין מטלטלין בו אלא בארבע אמות עד שימעטנו. עשה קרפף או גינה בתל גבוה עשרה ונעשו גדות התל מחיצות להן ופתח לתוכן פתח דירתו, הרי זה כהוקף ולבסוף פתח. עשה מחיצה על שפת התל לא הועיל, שאין זה אלא כמחיצה על מחיצה שאינה מועלת כלום. הרחיק מן התל ארבעה טפחים הועיל, פחות מכאן לא הועיל, שכל שאין שם חשיבות מקום לא הועיל כמו שאמרנו.
מחיצה זו של בני אדם קלה היא ומחיצת עראי הוא, ולפיכך אפילו נעשית בכוונה מותר, ואינו דומה למחיצה אחרת גמורה שאמרו שאם נעשית בשבת במזיד אסור לטלטל בתוכה. ויש מי שהורה שלא יעמיד אותם אדם שרוצה להשתמש במחיצה זו, אלא יעמיד אותם אחר. ולא יראה לי כן, ואיני יודע עיקר לדברים אלו.
קרפף בית שלוש סאה שלא הוקף לדירה וקירה בתוכו בית סאה, הרי זה מותר לטלטל בכולו. במה דברים אמורים בשקירה על גבי שתי מחיצות המעורבות, לפי שרואין פי התקרה כיורד וסותם ואין אויר שתחת הקירוי נחשב מכלל הקרפף, ולפיכך מותר לטלטל בכולו שאין קרפף זה יתר על בית סאתיים. קירה על גבי ארבעה עמודים ונשאר הקירוי פרוץ מארבע צדדיו או אפילו משלושה, אויר שתחת הקירוי מתרין שעדיין נחשב מכלל הקרפף, שכל תקרה שאין לה שתי מחיצות מעורבות אין פיה יורד וסותם. היה הקירוי משופע יש מגדולי המורים שאמרו שאין פי תקרה כזו יורד וסותם לעולם, וראוי לחוש לדבריו.
<h2>דף כה:</h2>
קירה או שעשה מחיצה לשם דירה והועיל כמו שאמרנו, אם נפל הקירוי או המחיצה אין אומרין כיון שהותר הותר, אלא חזר זה לאיסורו כתחילתו. קרפף בית סאתיים שלא הוקף לדירה ונפרץ במלואו לחצר, אם יש באויר רוחב המחיצה שנפרצה בינו ובין החצר כדי לייתר את הקרפף על סאתיים, חזר הקרפף ליאסר בטלטול אלא בארבע אמות, ואע"פ שהקרפף והחצר לאדם אחד, שאויר מקום המחיצה מצטרף עם הקרפף ומיתרו. במה דברים אמורים בשנפרץ הקרפף במלואו וכותליו נכנסין בתוך חלל החצר או שהיו כותלי החצר שבצד זה ושבצד זה יתרין על רוחב הקרפף ארבע אמות, ואם לאו אין זה נפרץ במלואו דכל שנראה מבחוץ אע"פ ששוה מבפנים נדון משום לחי כמו שביארנו בשערי תקון המבוי.
<h2>דף כו.</h2>
מחיצה שנעשית לצניעות אינה מחיצה. כיצד, מחיצה שעושין לנוח שם לשעה חוצבי אבנים והבנאים ושאוכלין ושעומדין שם לשעה בהצנע, אין זו מחיצת דירה אלא מחיצת הצניעות ואינה מחיצה גמורה, ולפיכך הרי היא כקרפף. כיוצא בה מחיצה העשויה להניח שם פירות וכלים וכיוצא בהן אינה מחיצה והרי היא כקרפף.
<h2>דף לב:</h2>
וכן גומא שהיא ברשות הרבים אם עמוקה שלושה ורחבה ארבעה חולקת היא רשות לעצמה כמו שביארנו. ואסור לתת לתוכה מרשות הרבים וכן מתוכה לרשות הרבים, שהחריץ והתל חולקין רשות לעצמן ברשות הרבים ואין חולקין כן ברשות היחיד, שרשות היחיד מטלטלין בכולו ויש לו רום ועומק. לפיכך בור ברשות היחיד אפילו עמוק מאה ורחב ד' מותר להכניס מרשות היחיד לתוכו ומתוכו לרשות היחיד.
רשות היחיד יש לו גובה ועומק, לפיכך בור ברשות היחיד אפילו עמוק מאה אמה ואין ברחבו ארבעה הרי הוא רשות היחיד גמורה, שרשות היחיד נוקב ויורד עד התהום.
<h2>דף מד:</h2>
פעמים שמערים ועושה מחיצה בשבת כדי להכניס חבילתו או חביתו מרשות הרבים לרשות היחיד, כיצד, היתה חבילתו מושלכת ברשות הרבים ומתירא עליה, עושה ממקומה עד רשות היחיד מחיצה של בני אדם, מחיצה של ארבע רוחות, ונעשה רשות היחיד, שמחיצה העשויה בשבת שמה מחיצה ומכניסה דרך אותה מחיצה. במה דברים אמורים בשנעשית אותה מחיצה שלא מדעת אחד מאותם אנשים שעמדו שם למחיצה, כדי שלא יהא לה קול ויבוא שבת לידי זלזול, נעשית לדעתם ואפילו לדעת אחד מהם אסור.
<h2>דף מה.</h2>
והיכן נותנין אותו לו, לפניו או לכל צד שירצה או שתים לפניו ושנים לאחריו והוא לאמצען. יש מי שהורה דבין לטלטל בין להלך נותנין אותן לו לכל רוח שירצה, ואם בירר אינו יכול לחזור. ויש מי שהורה דלהלך נותנין לו לכל רוח ורוח ונמצא שיש לו שמונה על שמונה והוא באמצען, ולזה דעתי נוטה, אבל לטלטל אין לו אלא ארבע אמות בלבד. והורה אחד מגדולי המורים שלא אסרו לטלטל ביתר מארבע אלא במטלטל בבת אחת שלא יטול מתחילת שמונה ויתן בבת אחת בסוף שמונה, אבל מאחר שכל שמונה אלו מקומו הן נוטל מלפניו ונותן בסוף ארבע, וכן חוזר ונוטל ונותן לאחריו בסוף ארבע.
ולפיכך אם שנים ברשות הרבים ומקצת אמותיו של זה מובלעות לתוך ארבע אמות של זה מביאין ואוכלין באמצע ובלבד שלא יוציא אחד מהם מתוך שלו לתוך של חבירו. היו שלושה והאמצעי מובלע בנתיים, הוא מותר עמהם והם מותרין עמו, כל אחד ואחד באמות שלו המובלעות בתוך אמותיו של חבירו, ושנים החיצונים אסורין זה עם זה. לפיכך נותן אדם ברשות הרבים חפץ לחבירו שארבע אמותיו מובלעות בתוך ארבע אמות שלו, וכן חבירו לחבירו ומוליכין אותו בדרך זה אפילו אלף אמה ואפילו אלפיים ובלבד שלא יוציאו את החפץ חוץ מתחומו. ואם היה חפץ של הפקר מוליכין אותו אפילו כמה מילין, לפי שאין נכסי הפקר קונין שביתה כמו שיתבאר. ויש מרבותי שאסרו אפילו תוך התחום נתינה כזו, לפי שיש לדבר זה קול שמעבירין הרבה ברשות הרבים ויבואו לזלזל בשבת.
<h2>דף מח.</h2>
ארבעה אמות שאמרו לענין שבת אין מודדין לכל באמה של קודש שהיא בת ששה טפחים, אלא למי שהוא כנוס באבריו ואין אמתו גדולה כאמה של קודש. אבל שאר כל אדם מודדין לפי מה שהוא אדם, ואפילו גבוה קומה כעוג מלך הבשן מודדין לו באמתו שכך למדו מפי הקבלה, כי מה שכתוב בתורה שבו איש תחתיו פירושו כתחתיו, כדי ליטול חפץ ממראשותיו ויתן תחת מרגלותיו, ושיערו חכמים שזהו ארבע אמות כאמתו של כל אחד ואחד.
<h2>דף נא.</h2>
ארבע אמות שאמרו הן ואלכסונן הן. וכבר ביארנו שלא אמרו עמוד גבוה עשרה ורחב ארבעה נעשה רשות היחיד עד שיהא מרובע ארבעה על ארבעה כדי שיהא באלכסונו חמישה ושלושה חומשי טפח, וכן הדין לענין המעביר והזורק ארבע אמות שהן חמש אמות ושלושה חומשי אמה. ויש מי שאומר שלא אמרו הן ואלכסונן במעביר וזורק, וכל מעביר וזורק ארבע אמות בלא אלכסונן חייב דבר תורה. ויש מי שאומר שאם העביר לאלכסון עצמו אינו חייב עד שיעביר הן ואלכסונן, אבל לפניו או לאחריו אפילו הן בלא אלכסונן, ויש מי שאומר שלא אמרו הן ואלכסונן אלא במעביר לאלכסון העולם, אבל לרוחות העולם אפילו הן בלא אלכסונן ואין לכלל דברים אלו עיקר בעיני ולראשון דעתי נוטה.
לפיכך עמוד ברשות הרבים גבוה עשרה ורחב ארבעה הרי זה רשות היחיד, ובלבד שיהא באלכסונו חמישה טפחים ושלושה חומשים כמו שיתבאר. לפיכך עמוד עגול אינו נעשה רשות היחיד עד שיהא בעגולו כדי לרבע בו ארבעה על ארבעה.
<h2>דף סז:</h2>
הקרפף שלא הוקף לדירה דבר תורה רשות היחיד הוא, ולפיכך אם אינו יתר מבית סאתיים מותר לטלטל בכולו, לדבר זה העמידוהו על דינו בין שהוא עגול או בשאר הצורות ובלבד שלא יהא בו יתר מבית סאתיים. במה דברים אמורים בשאין צלעי האורך יתרים על אחד משנים בצלעי הרוחב, אבל אם היו יתרים מצלעי הרוחב אפילו אמה אחת על שנים ברוחבו אין מטלטלין בו אלא בארבע אמות, שלא למדו לקרפיפות לעשותן כחצרות אלא מחצר המשכן שהוא מאה על חמישים. ואם הוא יתר על בית סאתיים, החמירו עליו ועשאוהו ככרמלית שלא לטלטל ולזרוק אלא בארבע אמות בלבד.
הקרפיפות בזמן שיש להם מחיצה עשרה טפחים, בין שיש בהם בית סאתיים בין יתירים מבית סאתיים, כבר ביארנו שהיא מחיצה ואפילו מחזיק כור כו כוריים רשות היחיד היא דבר תורה, אלא מפני שמחוסרת דיורין החמירו מדבריהם לעשותם רשות בפני עצמן ואפילו אין בהם בית סאתיים. ואסורין עם כל הרשויות להכניס ולהוציא מהם בין לרשות היחיד ואפילו שניהם לאדם אחד, כמו שביארנו, וכן לכרמלית ומאחד מן הרשויות אלו להם, ואין צריך לומר לרשות הרבים. ולפיכך סלע שבים בזמן שגבוה עשרה ורחב ארבעה אין מטלטלין לו מתוכו לים ולא מן הים לתוכו, שסלע כזה נידון משום קרפף והים נידון משום כרמלית. סלע שאינה גבוה עשרה נידון משום כרמלית ומטלטלין מתוכו לים ומן הים לתוכו, ואין צריך לומר בגבוה עשרה ואינו רחב ארבעה, לפי שנידון משום מקום פטור. פעמים שהקלו והתירו לטלטל מקרפף לכרמלית. כיצד, סלע יתר מבית סאתיים שבים מטלטלין מן הים לתוכו ומתוכו לים, לפי שהקרפף היתר מבית סאתיים עשאוהו ככרמלית שאין מטלטלין בו אלא בארבע אמות, ואם באת לאוסרו עם הכרמלית חוששין שמא יאמר רשות היחיד הוא כשאר קרפיפות שאין יתירים על בית סאתיים ויטלטל בכולו. ולמה לא התירו בזה הסמוך לים לטלטל בכולו ויאסרהו לטלטל ממנו לים ומן הים לתוכו, לפי שהקרפיפות יתירים מבית סאתיים מצויין תמיד ויבואו להקל ולטלטל בכל מקום בקרפף היתר מבית סאתיים כבאינו יותר מבית סאתיים. והקרפף שבתוך הים אינו מצוי, והעמידו דבריהם במצוי והתירו בשאינו מצוי. ויש מגדולי המורים שהתירו כן בכל קרפף יתר מבית סאתיים הסמוך לכרמלית ואפילו ביבשה שאם אין אתה מתירו ביבשה אף אתה צריך לחוש לחשש זה שמא יאמרו רשות היחיד הוא ויטלטלו בכולו, ולזה הדעת נוטה. ומכאן התירו בגינה יתירה על בית סאתיים, כל שאין עוברת לפניה רשות הרבים סרטיא או פלטיא, לטלטל מתוכה לחוץ ומחוץ לתוכה, ומצניעין מפתח בתוך הגינה תוך ארבע אמות והוא עומד בחוץ או ניתן מתוכה לחוץ ועודנו עומד בתוכה. כשם שהתירו כוחו בכרמלית כמו שנתבאר, כך כוחו בקרפף מותר. ויראה לי שאין להתיר כן אלא בקרפף יתר מבית סאתיים, שאסור לטלטל בתוכו בכרמלית, אבל קרפף בית סאתיים אסור, שאם באת להתיר שם כוחו יבוא להוציא ולשפוך בחוץ.
כשם שאסור להכניס ולהוציא מרשות הרבים לרשות היחיד ומרשות היחיד לרשות הרבים, כך אסור מהן לכרמלית ומכרמלית להם, לפיכך אין זורקין מן היבשה לים ומן הים ליבשה, ואין ממלאין ממנה. במה דברים אמורים ביבשה רשות הרבים או רשות היחיד העוברת לפניה, אבל יבשה כרמלית העוברת לפניה מותר כל תוך ארבע אמות, דשתי כרמליות מותרות זו עם זו ומצטרפות לארבע אמות.
שתי כרמלית כים ובקעה וכיוצא בזה מותר לטלטל ולזרוק בין שתיהן ארבע אמות ולא יותר, ששתיהן מצטרפות לארבע אמות.
<h2>דף עו.</h2>
כיצד, כותל שבין שתי חצרות רחב ארבעה ואינו גבוה עשרה הרי זה בנחת לזה ולזה, והרי אלו כמשתמשין דרך פתחים לחצר המשותפת ואסורין כמו שביארנו, וכן בחריץ רחב ארבעה ואינו עמוק עשרה. היה הכותל גבוה עשרה ורחב ארבעה, אין אחד מהם יכול להשתמש בו בנחת אלא זה בזריקה וזה בזריקה, ושניהם אסורין בו בכלים ששבתו בבתים, וכן בחריץ שעמוק עשרה ורחב ארבעה, אין אחד מהם משתמש בו בנחת אלא זה בשלשול וזה בשלשול, ולפיכך שניהם אסורין בו.
<h2>דף עו:</h2>
כותל שבין שתי חצרות גבוה עשרה ורחב ארבעה וערבה זו לעצמה וזו לעצמה והיו פירות בראש הכותל, אלו עולין מכאן ואוכלין ומטלטלין בכל הכותל כדרך שמטלטלין בגגות ואלו עולין מכאן ואוכלין ומטלטלין בכולו וכן מעלין ומורידין מן החצרות לו וממנו לחצרות אבל לא יטלטלו מן הבתים לו. היה גבוה עשרה ואין ברחבו ארבעה הרי זה נדון משום מקום פטור ומעלין ומורידין מן הבתים לו, וממנו לבתים. ובלבד שלא יחליפו כלים של בתי חצר זו לבתי חצר זו, שאין מחליפין מרשות לרשות על ידי מקום פטור ואפילו ברשויות של דבריהם כמו שביארנו.
<h2>דף עז.</h2>
היה הכותל או החריץ בפחות מעשרה בעומקו וגובהו לחצר האחת ולשניה למעלה או למטה מעשרה, נותנין אותו לזה שאינו מוחלק ממנו עשרה, לפי שהוא לזה בנחת כפתח ולזה בקשה בזריקה או בשלשול, ונותנין אותו לזה שהוא לו בנחת.
כותל שבין שתי חצרות גבוה עשרה ורחב ארבעה שאסור לשניהם כמו שביארנו, אם בא האחד ומיעטו מצדו, בין שמיעטו מרגלו של כותל בין שמיעטו מראשו, נותנין אותו לזה שהרי מצד חצרו אין בו עשרה. כיצד, הרי שעקר חוליא מראשו מרחבו של צד החצר האחת, אם יש ברחב המקום שעקר חוליא ממנו ארבעה הרי זה משתמש בכל הכותל. ואם אין בו ארבעה אין זה שיעור מקום חשוב לעלות ולעמוד בו ולפיכך אינו משתמש אלא כנגד המיעוט. במה דברים אמורים בשמיעטו מראשו כמו שאמרנו, אבל אם נתן ברגלו אבנים אם יש בהן ארבעה על ארבעה הרי זה משתמש בכל הכותל, ואם לאו אפילו כנגד המיעוט אסור, לפי שאפילו כנגדו אינו יכול להשתמש בכותל בנחת, שבפחות מארבעה אין לו מעמד, ובשער עירובי חצרות יתבאר במה ממעטין.
<h2>דף עז:</h2>
איזהו סולם קבוע, הצורי אבל המצרי אינו קבוע. ואיזהו הצורי, כל שיש לו ארבעה חווקין, והמצרי כל שאין לו ארבעה חווקין. היו כולם עולים בסולם מצרי ואחד עולה בסולם צורי, אותו של צורי מותר והשאר אסורין.
<h2>דף עח.</h2>
עמוד ברשות הרבים גבוה עשרה ורחב ארבעה הרי הוא רשות היחיד כמו שביארנו, ואם נעץ בו ברוחב גגו יתדות בין יתד אחד בין הרבה בין גבוהין שלושה בין אינן גבוהין שלושה, אין ממעטין את רחבו שעדיין ראוי להשתמש בו, אם יתד יחידי הוא ראוי לתלות בו איזה דבר ואם יתדות הרבה ראויין להניח עליהן דף ולהשתמש על גבן. ויש מן החכמים שכתבו הפך זה ואין לאותן הדברים עיקר אלא כמו שכתבנו.
<h2>דף פג:</h2>
היה רחב ארבעה ואינו גבוה עשרה שתיהן אסורות בו להעלות ולהוריד מן הבתים לו וממנו לבתים, שכל שאינו גבוה עשרה תשמישו בנחת לזה ולזה ורשות שתיהן שולטת בו ואוסרין זה על זה כדרך שאוסרין בחצר המשותפת. ולא עוד אלא שאף בחצרותיהן אסורין עד שיערבו, שכל כותל שאינו גבוה עשרה הרי זה כמי שאינו וכל חצר וחצר נפרצה במלואה למקום האסור לה. כדרך שאמרנו בכותל שבין שתי חצרות כך אמרו בחריץ שבין שתי חצרות, בין עמוק עשרה ורחב ארבעה, בין עמוק עשרה ואינו רחב ארבעה, ובין רחב ארבעה ואינו עמוק עשרה. שתי חצרות שערבו שנים, כיצד שערבה זו לעצמה וזו לעצמה ויש בין שתיהן מקום שתשמישו בנחת לזה ולזה או בקושי לזה ולזה, שתיהן אסורות בו עד שיערבו. ולא עוד אלא אפילו היה לאחת מהן תשמישו קצת בנחת או בקשה מן השניה, שניהן אסורין. אבל אם היה לזה בנחת ולזה בקשה, הרי מקום זה נחשב לתשמיש השבת מכלל החצר שתשמישו בנחת, וזו משתמשת והשניה אסורה עד שיערבו.
היה לזה בזריקה ולזה בשלשול, אע"פ שתשמיש השלשול יותר בנחת קצת מתשמיש הזריקה, אין אומרים הואיל ונחת לזה נותנין אותו למי שתשמישו בשלשול, אלא שניהם אסורין בן שרשות שתיהן שולטת בו. לפיכך אנשי חצר ואנשי מרפסת שלא עירבו שניהם כאחד אלא אלו לעצמן ואלו לעצמן, והמרפסת גבוהה מן החצר עשרה ועולין ויורדין דרך סולם מן החצר למרפסת, ואין לבני החצר שותפות במרפסת ולא לבני המרפסת בחצר, אם יש בחצר תל או עמוד גבוה עשרה סמוך למרפסת תוך ארבעה, הדרין בבתים שבמרפסת מותרין בתל ובעמוד ובני החצר אסורין בו בכלים ששבתו בתוך הבית, לפני שלבני המרפסת בפתח ולבני החצר בזריקה. ואם אין גבוהין עשרה יד שניהן שוה בהן, לזה בנחת ולזה בנחת ושניהם אסורין בהן עד שיערבו. היו מופלגין מן המרפסת ארבעה אע"פ שגבוהין עשרה שניהם אסורין, לזה בזריקה ולזה בזריקה הוא ואסור. היתה עליה על המרפסת, אפילו היו העמוד והתל גבוהין עשרה וסמוכין תוך ארבעה למרפסת שניהם אסורין בהן, מפני שבני עליה אין יכולין להשתמש בהן אלא בשלשול, והרי אלו משתמשין בשלשול ואלו משתמשין בזריקה ושניהם אסורין זה על זה. וכן הדין בחולית הבור שבחצר בזמן שגבוהה עשרה וסמוכה למרפסת תוך ארבעה, נותנין אותה לבני בתים שבמרפסת. במה דברים אמורים בזמן שמלאה פירות של טבל שאי אפשר להסתפק מהן בשבת, אבל במלאה מים או פירות מתוקנין שניהם אסורין בה עד שיערבו, חוששין שמא יסתפקו מן המים או מן הפירות שבה עד שיחסרוה ויהא בחללה עשרה ונמצא תשמיש המרפסת בשלשול, ואע"פ שתשמישן של בני מרפסת בשלשול ותשמיש של בני החצר בזריקה ושלשול אוסרין זה על זה. ולא עוד אלא אפילו לזה בזריקת גובה וזריקת הפלגה ושלשול ולזה בשלשול לבד, יש מי שאוסר, ויש מי שהתיר בזה. אבל כל שזה בזריקת גובה ושלשול או בזריקת הפלגת ארבעה טפחים ושלשול ולזה בשלשול, שניהם אוסרין זה על זה.
<h2>דף פד.</h2>
זיז היוצא מן הכותל למטה מעשרה טפחים לחצר ויש ממנה לעליה עשרה טפחים, נותנין אותו לאנשי החצר. היה תוך עשרה לעליה ולמעלה מעשרה לבני החצר, נותנין אותו לבני עליה. היה למעלה מעשרה לבני החצר ולמטה מעשרה לבני העליה, או תוך עשרה לזה ולזה, שניהם אסורין בו.
<h2>דף פד:</h2>
גג הסמוך לרשות הרבים והוא בתוך עשרה לרשות הרבים ולמעלה מעשרה לחצר ורבים משתמשין בו ומורגלין להניח שם כלים קטנים כובעין וסודרין וכיוצא בזה, הרי זה כרשות הרבים ואסור לבעל הגג להשתמש בו מחצרו עד שיעשה לו סולם קבוע מחצרו. עשה לו סולם קבוע הרי זה מיוחד לו וסלק את הרבים ממנו, ומותר להכניס ולהוציא ממנו לחצר ולבית ומהם לו. איזהו סולם קבוע, כל שקבעו שם בין לחול בין לשבת, קבעו שם לשבתות ולא לחול אין זה קבוע. ומה בין זה לעמוד שברשות הרבים שאינו גבוה עשרה שהוא נדון משום כרמלית, יראה לי לפי שהעמוד אינו גבוה עשרה וגג זה גבוה מצד החצר עשרה. למה הדבר דומה, לבור ברשות הרבים עמוק שבעה וחוליא שלושה משלימתו לעשרה, שהחוליא נדונית משום רשות היחיד אע"פ שאינה גבוהה מרשות הרבים יתר משלושה.
<h2>דף פה.</h2>
חצר הסמוכה לחורבה של אחד מן השוק, בעל החצר מותר להוציא לה כלים ששבתו בחצר, לפי שאין חורבה אוסרת וכל שאינו אוסר אינו אסור. ויש מי שאוסר ולראשון דעתי נוטה. אימתי בזמן שאין הבעלים משתמשין בה, אבל בזמן שהבעלים משתמשין בה אסורה, שחורבה חוזרת לבעלים כמו שביארנו.
שני בתים ושלוש חורבות ביניהן, אלו משתמשין בסמוכה להן ואלו משתמשין בסמוכה להן ואמצעית אסורה לשניהן. במה דברים אמורים בשעשויות כחצובה, שתים זו כנגד זו ורחוקות זו מזו והשלישית מפסקת ביניהן ובין שני הבתים מן הקצה אל הקצה, ולפיכך הבית שבימין זורק דרך אויר החורבה האמצעית לחורבה שבימין, וכן הבית שמשמאל משתמש בזריקה לחורבה שבשמאל דרך אויר החורבה שבאמצע. ואע"פ שהחורבה שבאמצע משותפת לשניהן ושניהן אסורין בה, אפילו כן אינה אוסרת עליהן לזרוק דרך אוירה, לפי שאין אדם אוסר על חבירו דרך אויר. דלא יהא אויר החורבה חמור מאויר רשות הרבים, וכבר ביארנו ששני גגין בשני צדי רשות הרבים בזמן שהגגין שוין זורקין מזה לזה דרך אויר רשות הרבים. ויראה לי שאין דברים אלו אמורים אלא בשאין החורבות שבימין ושבשמאל משותפות, שאילו היו משותפות אדם אוסר על חבירו רשות המשותפת לו אפילו דרך אויר. היו שלושת החורבות עשויות כשורה, שניהן אסורין בשלשתן, שאפילו הסמוכה לזה ורחוקה לזה הרי היא כלזה בשלשול ולזה בזריקה ונותנין אותה לשניהן ושניהן אסורין בה, וכן בשניה. היה לזה פתח בזה הסמוכה לו ולשני פתח בזו הסמוכה לו, זה משתמש דרך פתחו בחורבה הסמוכה לו, וזה משתמש דרך פתחו בחורבה הסמוכה לו, והאמצעית אסורה לשניהם. במה דברים אמורים כשהאמצעית של שניהם אבל אם היתה של אחד מן השוק שלא היה משתמש בה, זה משתמש באחת והשני משתמש בשתים. ויראה לי שאין דברים אלו אמורים אלא בשהאחד רגיל להשתמש בה והשני אינו רגיל ולפיכך נותנין אותה לרגיל, אבל כששניהם רגילים למה נותנין אותה לזה ואין נותנין אותה לזה.
<h2>דף פה:</h2>
כשם שאסור להוציא מרשות לרשות כך אסור לזרוק מרשות לרשות. חומר בהוצאה מזריקה, שהוצאה לעולם אסורה ואסור להוציא מרשות היחיד לרשות היחיד דרך רשות הרבים ולזרוק מרשות היחיד לרשות היחיד דרך רשות הרבים פעמים מותר. כיצד היו לו שני גגין בשני צידי רשות הרבים זורק מגג זה לגג זה ואינו חושש. במה דברים אמורים בשהיו הגגין שוין, היה אחד גבוה והאחד נמוך אסור, חוששין שמא יתגלגל החפץ ויפול לרשות הרבים וירד ויכניסנו. ואם היו כלים הנשברין אם יפלו לארץ, בין כך ובין כך מותר, שאין כאן חשש נפילה והכנסה. ויראה לי שאפילו היו הגגין בדיוטא אחת, ובדבר זה קלה הזריקה מן ההושטה.
<h2>דף פו.</h2>
בור שבין שתי חצרות אע"פ שהכותל המפסיק בין שתי החצרות נתון על הבור, שתיהן אסורות בו למלאות ולהכניס לבית עד שיערבו. כיצד הן עושין ויהא מותר להם למלאות ממנו ולהכניס לבתים, עושין מחיצת עשרה ואפילו של קנים משפת אוגנו ולפנים. עשאוה בשפת הבור ומשולשלת עשרה כנגד המים אע"פ שאינה משוקעת במים ולא מגעת להם, מתרת להם שהמחיצה התלויה מתרת במים. וכן אם עשאוה למטה סמוך ממש למים ושלשלוה מלמטה למעלה עשרה טפחים, לפי שרואין אותה כמגעת עד שפת הבור. כך הורו רבים מגדולי המורים האחרונים. אבל הגאונים הורו שאם עשאוה מלמעלה צריך שישקע ראשי הקנים במים טפח, ואם עשאוה במים מתחת בקרקעית הבור צריך שיראו ראשי הקנים למעלה מן המים טפח, שלא התירו מחיצה תלויה אפילו במים אלא כשהיה טפח מן המחיצה משוקע במים. ודברי החכמים האחרונים נראים לי עיקר.
נתן קורה רחבה ארבעה ונתונה על רחבה על אוגנו של בור לדברי כולם מתרת, שפי תקרה יורד וסותם. ועוד שאין הדלי הולך יותר מארבעה טפחים ולפיכך אין דולה חוץ לקורה. ויראה לי שהמחיצה עשרה בזמן שהיא רחבה ארבעה מתרת לדברי הכל, ומן הטעם הזה שאין הדלי הולך יותר מארבעה טפחים, ולפיכך מותר, ואע"פ שאין אומרים במחיצה פי מחיצה יורד וסותם. בור שבשביל שהוא נתון בין שני בתים ואין הבתים פתוחים לאותו השביל, אם הוא מופלג מכותל זה ארבעה טפחים ומכותל זה ארבעה טפחים, זה זורק דלי מחלונו וממלא וזה זורק דלי מחלונו וממלא, אף על פי שכל אחד ואחד דולה אין אדם אוסר על חברו דרך אויר כמו שאמרנו. ויראה לי שלא אמרו אלא בבור של הפקר, שאילו היה של שניהם אפילו דרך אויר אוסרין זה על זה בכל מה שיד שניהם שולטת בו עד שיחלקוהו במחיצות עשרה כמו שאמרנו. היו הדיורין פתוחין לשביל, שניהם אסורין בו לפי שרשות שניהם שולטת בו. וכן הדין כשהוא נתון ברשות הרבים. וצריך שתהא חולית הבור גבוהה עשרה טפחים. היה הבור תוך ארבעה לזה ולזה, אין ממלאין ממנו עד שיעשו לו מחיצה עשרה בין מלמעה בין מלמטה כמו שאמרנו, לפי שרשות שניהם שולטת בו. עשו לה מחיצה עשרה ממלאים ממנו ואף על פי שאין החוליא גבוהה עשרה, לפי שהאויר שבין הבור לכותל נדון משום מקום פטור.
<h2>דף פז.</h2>
אמת המים העוברת בחצר נכנסת מכאן ויוצאת מכאן, אם עמוקה עשרה ורחבה ארבעה חולקת רשות לעצמה ונדונת משום כרמלית ואסור למלאות ממנה לחצר. היתה עוברת בין החלונות, וחלונות של בעלי בתים שמצד זה ומצד זה פתוחות עליה ומקום מעברה בחצר או במבוי, אין ממלאין ממנה לחצר ולמבוי ואין משלשל דלי מן החלונות למלאות ולהכניס, לפי שהיא חולקת רשות וכרמלית היא כמו שביארנו. כיצד הוא עושה ויתירנה, עושה לה מחיצה גבוהה עשרה טפחים על גבה בכניסתה וביציאתה ואחר כך נעשית כחצר וכמבוי וזה משלשל דלי מכאן ומכאן וממלאין. במה דברים אמורים בשעירבו, אבל לא עירבו אסורין ששתי רשויות שולטות בה, ואין שתי רשויות משתמשין ברשות אחת עד שיערבו. עשו לה מחיצה בכניסה ולא ביציאה או עשו לה ביציאה ולא בכניסה אין ממלאין ממנה עד שיעשה בכניסתה וביציאתה. לא עשו לה מחיצות אלו אע"פ שהאמה פרצה את הכתלים ועברה, ונשארו כותלי הפירצה בכניסתה וביציאתה כותלין גבוהין עשרה על גבה, אינו נידון משום מחיצה להתירה עם החצר ועם המבוי ועם חלוני רשות היחיד שעל גבה, ואפילו ערבו בני החצר ונשתתפו בני המבוי, עד שיעשו לה מחיצה בכניסה וביציאה לכתחילה כמו שביארנו, דמחיצות הניכרות הבאות להתיר היא צריכה. עשו לה שתי מחיצות בכניסה וכן ביציאה אחת מימין ואחת משמאל, אחת מימין רוחב האמה ואחת משמאלה והאמה עוברת בחלל האויר שביניהן, אם אין בין זו לזו שלושה טפחים הרי הן כמחוברין ומחיצה סתומה היא, שכל פחות משלושה כלבוד דמי ומותר. היה ביניהן שלושה אסור כמו שאין שם מחיצה. אין באמה כשיעור, כיצד, שאינה עמוקה עשרה או עמוקה עשרה ואין ברחבה ארבעה אם לא נפרצה החצר במלואה משלשל ודולה. ואפילו יש באגפיה שממנה ולכותל ארבעה טפחים משלשל דלי ודולה ומכניס לבית, לפי שאין האמה חולקת רשות לעצמה עד שיהא בה כשיעור בעמקה ורחבה כמו שביארנו. ואפילו יש באמה שמחוץ לחצר כשיעור וזו מחוברת לה מותר, ואין אוסרין אותה משום חורי הכרמלית שאין חורין לכרמלית כמו שביארנו. יש באמה כשיעור ואין באגפים כשיעור משלשל וממלא ממנה לאגפים, ואינו משלשל דלי מן החלון וממלא ומכניס לבית, ואפילו מלא מן האמה והניח על האגפים ומן האגפים לבית אסור, שאפילו ברשויות של דבריהם אסור להחליף, ויש מגדולי המורים שהתירו להחליף ברשויות של דבריהם, ויראה לי שהראשון עיקר. היתה האמה עוברת ברשות הרבים, אם יש בה כשיעור ובאגפיה כשיעור, אסור למלאות ממנה לפי שמוציא מכרמלית לרשות הרבים, ואין צריך לומר שאסור לשלשל דלי מחלונו רשות היחיד ולמלאות. יש בה כשיעור ואין באגפיה כשיעור, מותר למלאות לפי שמוציא מכרמלית למקום פטור, ואסור לשלשל דלי לפי שאסור להחליף אף ברשויות של דבריהם כמו שביארנו. אין בעומקה עשרה ויש באגפיה כשיעור מותר למלאות ובלבד שלא יוציא חוץ לארבע אמות, לפי שאין זה אלא רקק מים שרשות הרבים עוברת בתוכו והרי היא כרשות הרבים. ואסור לשלשל דלי מן החלונות לפי שזה כמכניס מרשות הרבים לרשות היחיד. אין בעומקה עשרה אפילו אין באגפיה כשיעור, רשות הרבים היא זאת ומותר למלאות ואסור לשלשל דלי. היתה עוברת בסימטא ויש בה כשיעור ובאגפיה כשיעור מותר למלאות לפי שזה כמטלטל מכרמלית לכרמלית ואסור לשלשל דלי. היו בה כשיעור ואין באגפיה כשיעור מותר למלאות ואסור לשלשל דלי, שאין מחליפין אפילו ברשויות של דבריהם. אין בעומקה כשיעור ולא באגפיה כשיעור מותר למלאות ואסור לשלשל, לפי שהכל נדון ככרמלית בין היא בין אגפיה. יש בעומקה עשרה ואין ברחבה ארבעה הרי זה מקום פטור. לפיכך אם אין באגפיה כשיעור מותר למלאות ולשלשל דלי, כך יראה לי לדון בענינים אלו ואע"פ שראיתי למקצת מן החכמים דרך אחרת.
<h2>דף פז:</h2>
חורי הכרמלית אינן ככרמלית, שאין לרשויות חורין אלא לרשות היחיד בלבד.
גזוזטרא שהיא למעלה מן המים, כיצד הוא עושה ויהא מותר לשלשל דלי ולמלאות ולהכניס לבית. עושה חקק ארבעה על ארבעה באמצעה ומשלשל מתחת הנקב סביבותיו מחיצות עשרה ודולה דרך הנקב. ואע"פ שאין דפנות מחיצה זו מגיעות למים מותר כאילו מגיעות למים ורשות היחיד הוא, שבמים הקלו לומר גוד אחית לפי שכבר ביארנו שבקיעת הדגים אינה בקיעה.
כבר ביארנו למעלה שהגזוזטרא שהיא על המים, אם עשו לה מחיצה עשרה טפחים בין מלמעלה בין מלמטה ממלאין ממנה בשבת. היו שני גזוזטראות זו למעלה מזו ועשו מחיצה לעליונה ולא עשו לתחתונה, אם היתה מופלגת מן התחתונה ארבעה העליונה מותרת והתחתונה אסורה, לפי שהעליונה לבני העלייה העליונה בשלשול לבד ולבני התחתונה בזריקת גובה והפלגה ושלשול, וכל כיוצא בזה נותנין אותה לזה שבשלשול לבד כמו שביארנו. היתה סמוכה לה תוך ארבעה שתיהן אסורות עד שיערבו. במה דברים אמורים בשעשו את העליונה בשותפות, אבל אם עשאה העליונה לעצמה אע"פ שהורגלה התחתונה לעלות ולדלות דרך שם, גזל הוא זה ואינו בדין שתאסור התחתונה המשתמשת בגזל על בני העליונה, אלא רואין כאילו חזר הגזל בשבת לבעליו ועליונה מותרת ותחתונה אסורה. עשו מחיצה אף לתחתונה, העליונה מותרת בעליונה והתחתונה אסורה בה, אע"פ שעשאוה בשותפות ואע"פ שסמוכה לה בארבעה, שכל שעשו בני התחתונה מחיצה הרי הראו עצמן שרצונם לדלות ולמלאות בשבת דרך התחתונה וסלקו עצמן מן העליונה.
עשה מחיצה זו למטה סמוך למים ועולות כנגד נקב הגזוזטרא מותר, שכל שיש בה עשרה רואין כאילו המחיצות עולות למעלה ומגיעות אל הגזוזטרא. לא עשה לה מחיצה, אפילו אין ברחבה ארבעה, אע"פ שהיא נידונת משום מקום פטור, אסור לשלשל דלי ולמלאות ולהכניס לבית, שכבר ביארנו שאף ברשויות של דבריהם אסור להחליף.
<h2>דף פח.</h2>
וכן יש דין גזל בחורבה של חבירו בשבת, לפיכך אם אחד רגיל להשתמש בחול בחורבה של חבירו אינו אוסרה על הבעלים בשבת, לפי שאנו רואין החורבה חוזרת בשבת לבעלים, והבעלים מותרין והאחרים אסורין. שלוש דיוטות זו למעלה מזו וזו למעלה מזו, והעליונה והתחתונה לאחד ואמצעית של אחר, לא ישלשל מן העליונה לתחתונה דרך האמצעית, שאין מטלטלין מרשות לרשות דרך רשות. אבל משלשל הוא מן העליונה לתחתונה שלא בדרך האמצעית.
חצר שפחותה משיעור זה כיצד הוא עושה ויהא מותר לו לשפוך בה, עושה גומא מחזקת סאתיים בתוך החצר או ברשות הרבים סמוך לחצר כדי שירדו שם המים. עשאה בתוך הבית אין צריך לכסותה, עשאה ברשות הרבים צריך לעשות לה כסוי על גבה שלא תראה ברשות הרבים, ואחר כך שופך אפילו כור ואפילו כוריים ואפילו היתה מלאה מים מערב שבת שופך ושונה ואינו חושש, שאין הדבר מצוי, וכל שאינו מצוי לא חששו ולא הקפידו עליו, והוא שיהא חלל שתחת הכסוי מחזיק סאתיים. ואיזה שיעור מקום שמחזיק סאתיים, חצי אמה על חצי אמה ברום שלושה חומשי אמה. היתה הגומא פחותה מכשיעור זה אין נותנין לה כל עיקר, חוששין שמא יתן לה סאתיים שהוא שיעור מי תשמישו. במה דברים אמורים בימות החמה שאדם חושש לקלקול חצרו, ואם אתה מתיר לו יחוש לקלקול חצרו ושופכו בחוץ או יקלחו מים בחוץ ויאמרו צנורו של פלוני מקלח מים בשבת. אבל בימות הגשמים, אפילו חצר הפחותה מארבע אמות ואין שם עוקה כלל. וכן עוקה המחזקת אפילו סאה שופכין לה אפילו כור ואפילו כוריים. ואין חוששין לקלקול חצרות, שסתם חצרות מתקלקלות בימות הגשמים, וכן אין חוששין לשמא יאמרו צנורו של פלוני מקלח מים בשבת ברשות הרבים ומכחו הם באים, לפי שסתם צינורות מקלחין מים בימות הגשמים. ויש מן המורים שהורו בהפך מזה ואמרו שבימות החמה אם מחזקת סאתיים שופכין לה סאתיים ולא יותר, אינה מחזקת סאתיים אין שופכין לה כל עיקר, בימות הגשמים מחזקת סאתיים שופכין לה אפילו כור ואפילו כוריים, אינה מחזקת סאתיים שופכין לה כדי מלואה בלבד. ולראשון דעתי נוטה.
כחו ברשות הרבים אסור. כיצד, השליך מים ברשות היחיד ומכחו זוחלין המים מרשות היחיד לרשות הרבים אסור, לפיכך חצר שפחותה מארבע אמות על ארבע אמות ורשות הרבים עוברת לפניה והמים הנשפכים שם יכולין לצאת לרשות הרבים אין שופכין לה מים כל עיקר בשבת, מפני שדרכן של בני החצר להסתפק סאתיים מים בכל יום וחצר פחותה מכשיעור זו אינה מכילה סאתיים בזילוף ושופכין בחוץ או סמוך ליציאתה והמים זוחלין מכחו ויוצאין לרשות הרבים. ולפיכך לא יתן כל עיקר חוששין שמא יתן סאתיים. יש בה ארבע אמות על ארבע אמות שופך לתוכה כמה שירצה, לפי שאינו רגיל להסתפק יותר מסאתיים מים ביום, ולמה שאינו מצוי ורגיל לא חששו. חצר ואכסדרה שלפניה מצטרפין לארבע אמות. עלייה הבנויה בין שתי דיוטות והיא פתוחה לזו ולזו, ואם הדיוטות זו כנגד זו שתיהן מצטרפות לארבע אמות, מפני שבעל העלייה עשוי לזלף מי תשמישו מקצת כאן ומקצת כאן. לא היו זו כנגד זו אלא זו גבוה וזו נמוכה אין מצטרפות לארבע אמות שטורח הוא לזלף כאן וכאן ושופך הכל באחת מהן. ארבע אמות על ארבע אמות אלו שאמרו יש מי שהורה שצריך להיותן מרובעות, שאם אינן מרובעות אין האויר שולט בו יפה ואין נבלעין סאתיים מים בחצר ולפיכך צריך לעשות לה עוקה. ויש מי שהורה שאין צריך, אלא כל שיש בה שיעור שש עשרה אמה משוברות מותר, שאדם מזלף יפה סאתיים שהוא מי תשמישו בשיעור זה, ולזה דעתי נוטה.
חצר שפחותה מארבע אמות ועשו מקצת בני החצר גומא ומקצתן לא עשו גומא, אלו שעשו גומא מותרין ואלו שלא עשו אסורין, חוששין שמא יוציא המים בכלים שבבית לחצר המשותפת. במה דברים אמורים בשלא עירבו, אבל אם עירבו כולן מותרין. ביב ששופכין לו מים והוא חפור לו בקרקע רשות הרבים ומימיו הולכין ונזחלין ויוצאין ממנו לרשות הרבים, אע"פ שיש באורך הביב ארבע אמות והוא מכוסה מלמעלה, יש מי שהורה שאסור לתת מים על פי הביב מפני שהמים יוצאין מכחו לרשות הרבים, אלא שופך חוצה לו בחצר והמים נגרין מן החצר לביב. במה דברים אמורים בימות החמה אבל בימות הגשמים שופך אפילו על פי הביב ושופך ושונה כמה שירצה ואינו נמנע. ויש מי שהורה להתיר אפילו בימות החמה כל שישנו מכוסה ארבע אמות ברשות הרבים, ולזה דעתי נוטה. דברים אלו שאמרנו בשהיו המים יוצאין לרשות הרבים, אבל אם יוצאין לכרמלית אפילו בחצר פחותה מארבע אמות. וכן ביב היוצא לכרמלית שופך לתוכן, ושופך ושונה כמה שירצה שלא גזרו על כחו בכרמלית. ויש מחמירין אפילו בזו לומר שלא הקלו בכחו בכרמלית אלא בספינה שבים ששופך בדופנה של ספינה והמים יורדין ממנה לים, לפי שאין בספינה משום חשש קלקול הספינה. אבל בחצר חוששין שמא יוציא וישפוך ביד מן החצר לכרמלית ולא ישפוך לחצר כדי שלא תתקלקל חצרו, והראשון עיקר.
<h2>דף פט.</h2>
כל המקומות שהוקפו לדירה כבתים וחצרות ומבואות, רשות היחיד גמורה הן בין שהן של יחיד בין שהן של שותפות. ודבר תורה מותר להוציא מביתו של זה לביתו של זה ומביתו של זה לחצר המשותפת ביניהן, אבל מדבריהם אסרו מקצתם להוציא מרשותו של זה לרשותו של זה עד שיערבו, ומקצתם העמידום על דין תורה ומותר לטלטל מזה לזה. כיצד, חצר וגג וקרפף ואכסדרה ומרפסת ומבוי רשות אחת הן, אע"פ שזה לראובן וזה לשמעון מטלטלין מזה לזה ואע"פ שלא עירבו. במה דברים אמורים בכלים ששבתו בתוכן אבל כלים ששבתו בתוך הבית אסורין.
קרפף זה שאמרנו שמטלטלין ממנו לחצר לא אמרו אלא בקרפף בית סאתיים, היה יתר מבית סאתיים אסור שאפילו בתוכו אין מטלטלין אלא בארבע אמות. וכן הדין בגג יתר מבית סאתיים אם אין מחיצותיו ניכרות אין מטלטלין אלא בארבע אמות כמו שביארנו. ואין צריך לומר שאין מטלטלין ממנו לחצר ואפילו לחצר של בעל הגג. גג שאינו יתר על בית סאתיים אע"פ שאין מחיצותיו נכרות, וכן יתר מבית סאתיים ומחיצותיו נכרות, מטלטלין ממנו אפילו לחצר חבירו אבל לא בבית, במה דברים אמורים לביתו של חבירו אבל לבית בעל הגג מותר. היו שנים או שלושה גגין שוים אפילו של שנים או שלושה בני אדם, מצטרפין ליתר מבית סאתיים.
וכן אם היה שם עמוד גבוה עשרה ורחב ארבעה מותר, שהכל רשות היחיד הוא. ויש מי שאוסר בעמוד, שחכמים אסרוהו גזירה משום תל שברשות הרבים. ולא יראה לי כן, שלא גזרו כן אלא בעמוד העומד בחצר המשותפת ולא עירבו שהיא נראית להם כעין רשות הרבים הואיל ואסור להכניס ולהוציא ממנה לבתים ומן הבתים לה, וזה נראה לי עיקר. ובור אפילו בחצר של שותפין מותר למלאות ממנה לחצר, שלא גזרו אלא בעמוד ותל וכיוצא בהן שתשמישן נוח ומצוי, ובור ברשות הרבים אינו מצוי מפני היזק הרבים. גיגית ומכתשת וכיוצא בהם שבחצר מותר ואפילו עומדין בחצר השותפין, לא גזרו אלא על עמוד וכיוצא בו דבר שהוא קבוע בחצר.
<h2>דף פט:</h2>
עשה האחד מחיצה גבוהה עשרה טפחים סביב גגו והניח פרוץ סמוך לגג חברו וחברו לא עשה מחיצה לגגו, זה שעשה מחיצה לגגו מותר בשני אפילו בכלים ששבתו בתוך ביתו והשני אסור, שכל שלא עשה מחיצה ראויה לגגו הרי הוא מסלק תשמישו ממנו ומניחו למי שעשה מחיצה הראויה לתשמיש לגגו. בנה האחד עליה על גבי ביתו סמוך לגגו של חברו, הרי הוא מותר וחברו אסור. אם אמרו סולם קבוע או מחיצה הראויה, עליה לא כל שכן. חזר בעל עליה ובנה בין העליה והגגין איצטבא רחבה ארבעה, הותרו כל הגגין לבעליהן שהרי גלה זה דעתו שהוא מסלק דעתו מהן. וכן הדין למי שעשה סולם קבוע לגגו או מחיצה הראויה לתשמיש, וחזר ובנה איצטבא לפני גגו. במה דברים אמורים בשאין האיצטבא ראויה לעמוד עליה ולשמור ממנה גינתו או חצרו, אבל אם ראויה לשמור ממנה גינתו או פרדסו או חצרו אין איצטבא זו מתרת גגין לבעליהן, שאני אומר איצטבא זו לשמור ממנה חצרו הוא שעשאה.
פעמים שבעל הגג אסור להוציא כלי ביתו לגגו ואחרים מותרים בו אפילו בכלים ששבתו בתוך ביתם. כיצד, אחד מבני גגין שעשה סולם קבוע לגגו, ובעלי שאר הגגין לא עשו כן לגגם, הרי זה שעשה סולם לגגו מותר בכולן כמטלטל מביתו לגגו ובעלי הגגין אסורין, שכל שזה עושה סולם קבוע ובעלי שאר הגגין לא חששו לעשות כן סלקו דעתם מתשמיש גגותיהם והניחום לזה. עשו כל אחד סולם קבוע לגגו, כל אחד מותר בשלו ואסור בשל חבירו.
<h2>דף צ.</h2>
גג יחידי או גגין שוין שאין להם מחיצות ניכרות אלא שתקרת הבית בולטת חוץ לכותלים, אם יתירין על בית סאתיים הרי הן כקרפף שלא הוקף לדירה ואין מטלטלין בהן אלא בארבע אמות. לא היתה התקרה בולטת חוץ מכותלי הבית הרי אלו רשות היחיד גמורה, ואע"פ שאין המחיצות עולות למעלה מן הגג, ניכרות הן כל שאין תקרת הבית שעליהן בולטת לחוץ. במה דברים אמורים ביתירים על בית סאתיים, לא היו יתירים על בית סאתיים אפילו היתה התקרה בולטת הרי הן כרשות היחיד גמורה, ועוד יתבארו דינין אלו לפנינו.
ספינה שבים בזמן שהיא עמוקה עשרה ורחבה בפיה ארבעה, אע"פ שאין בשוליה ארבעה כבר ביארנו שהיא רשות היחיד שמחיצותיה מחיצות הן ועשויה היא לדירה. הפכה, בין שהפכה לדור תחתיה בין שהפכה לזופתה, על גבה רשות היחיד הוא ואפילו יתירה על בית סאתים, אלא שאם הפכה לדור תחתיה גבה רשות היחיד גמורה כגג יחיד ומותר לטלטל בכולו, ואם הפכה לזופתה יתירה על בית סאתים אין מטלטל אלא בארבע אמות, בית סאתים מטלטל בכולה.
<h2>דף צא.</h2>
שתי חצרות שערבה זו לעצמה וזו לעצמה ונמצאו כלי הבתים בחצרות, אין אומרים נאסור לטלטל כלים ששבתו בחצר כדי שלא יבוא להוציא מחצר לחצר כלים ששבתו בתוך הבית, אלא אע"פ שכלי הבית וכלי החצר בחצר אומרים את ששבתו בחצר מותרין ואת ששבתו בבית אסורין, ולפיכך בין ערבו בין לא ערבו מותרין.
<h2>דף צב.</h2>
שתי חצרות וחורבה אחת ביניהן, בין ערבה כל חצר וחצר לעצמה בין לא ערבו, והחורבה משותפת לשניהן, נותנין אותה לשניהן להוציא לה כלים ששבתו בחצר, ואין חוששין שמא יוציאו לה כלים ששבתו בתוך הבית. ואם היתה חורבה של אחד מן השוק שאינו משתמש בה, אף זו היא מותרת לשתי החצרות כמו שביארנו.
גג גדול הסמוך לגג קטן ושניהם מוקפין מחיצות גבוהות עשרה אלא שהקטן נפרץ במלואו לגדול, הגדול מותר לעצמו אפילו לכלים ששבתו בתוך הבית כמו שביארנו, והקטן אסור מפני שנפרץ במלואו למקום האסור לו. הבתים אע"פ שתשמישן אחד אסור לטלטל מביתו של זה לביתו של זה עד שיערבו, ולא עוד אלא אפילו מביתו לבית המשותפת בינו ובין חברו ומביתו לחצר המשותפת לו עם חבירו אסור עד שיערבו, וכן למבוי. ערבו בחצרות ונשתתפו במבוי מותרין שחזר הכל כרשות אחת כמו שיתבאר בשער עירובי חצרות.
<h2>דף צג.</h2>
היו שלושה קרפיפות זה בצד זה וזה בצד זה ושנים החיצונים מוקפין גדר והאמצעי פרוץ לזה ולזה במילואו ושבת יחיד בזה ויחיד בזה ויחיד בזה נעשו כשיירה ונותנין להן כל צרכן כמו שאמרנו. וכשנותנין להם נותנין להם באיזה מקום שירצו בין באמצעי בין בחיצוני ובלבד שלא יהא בית סאתיים פנוי. היה האמצעי מגופף ושנים החיצונים אין מגופפין ויחיד בזה ויחיד בזה ויחיד בזה, אין נותנין להם כל צרכם ונותנין לכל אחד בית סאתיים במקומו. היה האמצעי מגופף ושנים החיצונים אינם מגופפין ושנים באמצעי ויחיד בחיצון זה ויחיד בחיצון זה או אחד באמצעי ושנים בזה ושנים בזה, הרי זו שיירה ונותנין להן כל צרכן ובלבד שלא יהא שם בית סאתיים פנוי מכלים.
<h2>דף צד.</h2>
וכן צידי רשות הרבים אינן כרשות הרבים אלא ככרמלית. ואיזהו צידי רשות הרבים, בית הסמוך לרשות הרבים וכותליו בולטין וכנס ובנה והניח בין הכותלים קצת מקום פנוי סמוך לרשות הרבים הרי זה כרמלית, שאין תשמיש אותו מקום נח לעבור ולהשתמש בו הרבים דרך הלוכם. וכן בית שנפרץ לרשות הרבים, מקום הכותל הפרוץ, אע"פ שכותל שבימין וכותל שבשמאל נפרצו כעובי אותו הכותל הפרוץ הסמוך לרשות הרבים עד שנשאר כל מקום אותו הכותל חוץ מן המחיצות, נידון משום צידי רשות הרבים והרי זה ככרמלית.
<h2>דף צה:</h2>
ולפיכך אם שנים ברשות הרבים ומקצת אמותיו של זה מובלעות לתוך ארבע אמות של זה מביאין ואוכלין באמצע ובלבד שלא יוציא אחד מהם מתוך שלו לתוך של חבירו. היו שלושה והאמצעי מובלע בנתיים, הוא מותר עמהם והם מותרין עמו, כל אחד ואחד באמות שלו המובלעות בתוך אמותיו של חבירו, ושנים החיצונים אסורין זה עם זה. לפיכך נותן אדם ברשות הרבים חפץ לחבירו שארבע אמותיו מובלעות בתוך ארבע אמות שלו, וכן חבירו לחבירו ומוליכין אותו בדרך זה אפילו אלף אמה ואפילו אלפיים ובלבד שלא יוציאו את החפץ חוץ מתחומו. ואם היה חפץ של הפקר מוליכין אותו אפילו כמה מילין, לפי שאין נכסי הפקר קונין שביתה כמו שיתבאר. ויש מרבותי שאסרו אפילו תוך התחום נתינה כזו, לפי שיש לדבר זה קול שמעבירין הרבה ברשות הרבים ויבואו לזלזל בשבת.
<h2>דף צז.</h2>
קוץ שברשות הרבים מוליכו פחות פחות מארבע אמות כדי שלא יזוקו בו הרבים. ואם היה בכרמלית מותר ואפילו להוליכו שלא בהפסקה. יש מגדולי המורים שאמרו שאסור לטלטל ברשות הרבים אפילו פחות מארבע אמות אלא במקום הדחק כזה שהחשיך לו בדרך או שצריך לשתות או שיצא חוץ לתחומו בין לאונסו בין לרצונו, ושלא במקום הדחק אסור שמא יעבירנו ארבע אמות. ויש מתירין שלא אסרו שלא במקום הדחק אלא מעביר יתר מארבע אמות פחות פחות מארבע אמות שמא לא ינוח בנתיים, אבל פחות מארבע אמות לעולם מותר, ולזה דעתי נוטה.
<h2>דף צח:</h2>
דף רחב ארבעה היוצא מכותל של רשות היחיד, בזמן שגבוה עשרה הרי הוא כחורי רשות היחיד אע"פ שיש תחתיו בקיעת גדיים. יראה לי שאין בקיעת הגדיים מעכבת בחורין אלא ברשות עצמה שלא לעשות רשות היחיד, ובזה יפה כח החורין מכח הרשות. והדין נותן שהחורין נגררין אחר הרשות ואינן עיקר הרשות, אבל לעשות עיקר רשות היחיד אינה עד שתהא רשות שלמה שלא תהא בקיעת גדיים עוברת תחתיה. לפיכך דף היוצא מכותל שאינו מוקף לרשות היחיד ואין ברחבו ארבעה אע"פ שיש ברוחב הזיז ארבעה על ארבעה וגבוה עשרה אין זה רשות היחיד, והרי זה כנועץ קנה ברשות הרבים ונתן טרסקל על ראשו שאינו נדון משום רשות היחיד אלא כאויר ומקום פטור. דף היוצא מכותל רשות היחיד ואין ברחבו ארבעה כל שסמוך לראש הכותל או לחלון שבכותל תוך שלושה, אם אינו בולט חוץ לכותל שלושה הרי זה נדון משום חורי רשות היחיד. היה יוצא למטה משלושה או שהיה בולט לחוץ שלושה הרי זה מקום פטור. היה הדף ארוך ארבעה ונתן אורכו לאורך הגג או לאורך החלון אע"פ שאין ברחבו ארבעה ורחבו בולט חוץ לשלושה, הרי זה כחורי רשות היחיד שהגג או החלון משלימין אותו לארבעה. חורי רשות היחיד יש להם גובה ואין להם עומק, עשויין הן להשתמש על גביהן ולפיכך רואין אותן מלאין עד לרקיע, ואין עשויין להשתמש תחתיהן כדרך שאדם משתמש ברשות היחיד עצמו ברומו ועומקו, ולפיכך אין לחורין עומק ואין בקיעת גדיים ולא אפילו בקיעת רגלי אדם מעכבת בהן כמו שאמרנו.
דף שלפני החלון היוצא על האויר שעל רשות הרבים, אם היה למעלה מעשרה ורחב מארבעה משתמש עליו ואפילו רחוק מן החלון שלושה טפחים, שאין רשות הרבים והכרמלית תופסין למעלה מעשרה טפחים. ולפיכך אפילו היו שם כמה זיזין לאדם אחד משתמש בכל הכותל עד עשרה טפחים התחתונות, היה למטה מעשרה טפחים אסור להשתמש בו, מפני שהוא ככרמלית ונמצא משתמש מרשות לרשות. היה זיז אחר לאדם אחר תחתיו רחב ארבעה ואין העליון רחב ארבעה, העליון אסור לפי שאויר התחתון עולה עד לרקיע ועליון באוירו של תחתון, למה הדבר דומה למוציא זיז על חצר חברו, שאסור להשתמש בו בכלים ששבתו בתוך ביתו עד שיערבו, היו שניהם רחבים ארבעה, זה משתמש בשלו וזה משתמש בשלו, למה הדבר דומה לבית ועליה של שנים. היה התחתון רחב ארבעה והעליון אינו רחב ארבעה, אם הוא כנגד החלון ותוך שלושה לחלון, החלון משלימו לארבעה והרי הוא כחורי רשות היחיד, ואם לא היה כנגד החלון, אסור להשתמש עליו כמו שביארנו. כל דף שאמרנו שהוא מותר להשתמש עליו, יש מי שהורה שאין נותנין עליו אלא כלים הנשברים ככלי חרס וכלי זכוכית קערות וכוסות וצלוחיות וכיוצא בהן, שאם יפלו לרשות הרבים ישברו. אבל אוכלין ושאר כלים, אסור חוששין שמא יפלו לרשות הרבים ויכניסם. ויש מי שהחמיר עוד לאסור אפילו כלים הנשברים עד שיהא הדף רחב ארבעה, שכל פחות מארבעה אינו מקום חשוב להניחה ובודאי עשוי ליפול כל מה שהניח עליו, והרי זה כזורק בידים מן החלון לרשות הרבים. וזו חומרא יתירה, שאם אתה אומר כן שלא יתן אלא בדף ארבעה, אפילו בגג רחב, לא תתיר אלא כלים המשתברין ואינו. לפיכך הדעת נוטה שכל שרחב ארבעה נותנין עליו אפילו אוכלין ושאר כלים, וכלים המשתברין אפילו בדף שאין בו ארבעה, כי לא אמרו כלים המשתברין אלא בדף שאינו רחב ארבעה.
דף שהיה יוצא על אויר כרמלית, כל שהוא גבוה עשרה לעולם מותר, בין רחב בין קצר ואפילו כלים שאינן משתברין, שאין גוזרין בכרמלית שגזירה לגזירה היא. במה דברים אמורים בשאין תחתיו דף אחר לחברו גבוה עשרה ורחב ארבעה, ואם יש שם אחד לחברו רחב ארבעה אסור, שכל גבוה עשרה ורחב ארבעה תופס עד לרקיע, ולפיכך לעולם העליון אסור עד שיהא רחב ארבעה או שיהא כנגד החלון כמו שביארנו.
עומד אדם ברשות הרבים ומטלטל ברשות היחיד וכן עומד ברשות היחיד ומטלטל ברשות הרבים תוך ארבע אמות, ואין חוששין שמא יעבור החפץ מתחילת ארבע לסוף ארבע, וכן אין חוששין שמא ימשוך החפץ ויביא לו לרשות הרבים שהוא עומד בו. במה דברים אמורים בחפצים שאין צריכין לו להמשך למקום שהוא, אבל בחפצים הצריכין לו אסור, חוששין שמא ישכח וימשוך אצלו. כיצד, היה צריך לשתות לא יכניס ראשו לרשות אחרת לשתות, מתוך שהוא צריך למים שמא ימשכם אצלו וישתה וישכח, בין שהמים נתונין בכלים נאים בין בכלים שאינן נאים, וכן כל כיוצא בזה באוכלין ומלבושין, לפי שהן חפצים הצריכין לו במקומו. היה צריך לטלטל בפנים מפתח וכיוצא בו, אפילו מפתח של זהב מותר שאין צריך למפתח במקום שהוא עומד בו, ולפיכך אין חוששין שמא ימשכנו וכן כל כיוצא בזה. ויש מי ששם הפרש בין כלים נאים לכלים שאינם נאים, ולא נתכוונו דבריו בזה, הכניס ראשו ורובו במקום שהוא שותה מותר.
לא יעמוד אדם ברשות היחיד וישתין מים ברשות הרבים ולא ברשות הרבים וישתין מים ברשות היחיד, וכן לא ירוק. ואפילו הוא ברשות היחיד ופי אמה ברשות הרבים אסור, ולא סוף דבר עומד ברשות היחיד ומשתין מים ברשות הרבים, אלא אפילו עומד ברשות היחיד ומשתין מים ברשות היחיד ומתגלגלין ויורדין לרשות הרבים אסור, וכן היה עומד ברשות הרבים ומשתין מים ברשות הרבים ומתגלגלין ויורדין לרשות היחיד אסור, שכבר ביארנו שכחו ברשות הרבים אסור. ויראה לי שאין דברים אלו אמורים אלא במשתין בפי הביב החפור ברשות היחיד ופתוח לרשות הרבים ואינו מכוסה או אפילו מכוסה ואינו משוך ארבע אמות, ואם אינו כן מותר, שכבר ביארנו שכל חצר שיש בה ארבע אמות על ארבע אמות שופך ונותן לה אפילו כור ואפילו כוריים ואפילו בימות החמה ואע"פ שלא עשה לה גומא ורשות הרבים שש עשרה אמה על שש עשרה אמה יש בה.
<h2>דף צט.</h2>
דברים אלו שאמרנו ברשויות של תורה, אבל עומד הוא בכרמלית ושותה ברשות היחיד או ברשות הרבים, וכן עומד באחד מרשויות אלו ושותה בכרמלית, כרמלית זו מותרת עם כל הרשויות דבר תורה, לא אסרו אלא מגזרת רשות של תורה, ואין גוזרין בה גזירה לגזירה.
<h2>דף צט:</h2>
גג גבוה עשרה טפחים ורחב ארבעה ומזחילה נתונה על שפת הגג לארכו לקבל מי גשמים היורדים מן הגג ומקלחין לחוץ, והמזחילה סמוכה תוך שלושה טפחים לגג, עומד אדם ברשות הרבים ומגביה ידו וקולט מי הקלוח היורד מן המזחילה ושותה, ואפילו קירב ידו באויר תוך שלושה למזחילה ומקבל המים היורדים באויר מותר. ואם צירף ידו למזחילה ונגע במזחילה אסור, מפני שהמזחילה כחורי רשות היחיד הוא, וכבר ביארנו שחורי רשות היחיד כרשות היחיד. ואפילו לא היתה המזחילה רחבה ארבעה הגג מצטרף עמה להשלימה לארבעה, דכל תוך שלושה כלבוד עמו. וכן הדין במים הניגרים מן הגג לחוץ שקולט מן האויר אפילו תוך שלושה בין קולט מן האויר למעלה מעשרה בין שקולט למטה מעשרה. ואם צירף ידו ונגע לכותל תוך שלושה לגג אסור. היו מי הגג ניגרים דרך צינור, והצינור ארוך ראשו תחוב בגג וארכו משוך לחוץ, אם אין הצינור רחב ארבעה הרי זה מקום פטור ואינו נידון משום רשות היחיד כמו שביארנו למעלה, ולפיכך בין קולט בין מצרף ונוגע בצינור מותר. היה הצינור רחב ארבעה הרי זה כחורי רשות היחיד ולפיכך הרי הוא כגג וקולט מותר ומצרף ונוגע בצינור אסור, ואפילו היה הצינור למטה מעשרה ומופלג מן הגג שלושה אסור, לפי שנידון ככרמלית ואסור להוציא מכרמלית לרשות הרבים. היה עומד ברשות היחיד קולט ומצרף מן המזחילה שבגג חברו ומן הצינור ואפילו מן הגג ושותה, ובלבד שלא יכניס לבית עד שיערבנו, ואם היו מי גשמים שירדו בשבת מותר ואפילו להכניס לבית לפי שלא קנו שביתה כמו שיתבאר.
בור ברשות הרבים, הבור וחוליתו מצטרפין לעשרה. ולפיכך אם יש חלון על גביו ממלאין ממנו בשבת. במה דברים אמורים בסמוך לכותל בתוך ארבעה טפחים, דאויר שבינו ובין הכותל מקום פטור. ואפילו במופלג מן הכותל ארבעה יראה לי שממלאין ממנו בשבת, לפי שמוציא מרשות היחיד לרשות היחיד דרך אויר רשות הרבים ואגדו בידו, וקלוטה אינה כמונחת עד שתנוח על משהו, וכל שלא נח ואין בו משום איסור מלאכה, ואגדו בידו אפילו משום שבות אין בו. אבל כל המחברים ראיתי שהסכימו לאסור, עד שיהא סמוך תוך ארבעה לכותל או שתהא חוליתו גבוה עשרה, ולהם שומעין שקבלתם תורה היא.
אשפה ברשות הרבים וחלון על גבה, זורקין לתוכה בשבת, במה דברים אמורים באשפה של רבים, היתה אשפה של יחיד אסור, חוששין שמא תנטל אשפה ממקומה, שהיחיד עתיד לפנות אשפתו, ומתוך שרגיל לזרוק שם יזרוק ונמצא זורק מרשות היחיד לרשות הרבים. ולמה אין חוששין שמא יתגלגל מה שמשליך בתוכה וילך ויטלנה באשפה כדרך שחששו בשני גגין אחד גבוה ואחד נמוך, לפי שאין מטילין לאשפה כלי אשר חפץ בו אלא מים או שברי כלים.
אילן המיסך על הארץ אם אין נופו גבוה על הארץ שלושה טפחים ותיקן את נופו בקוצים ובקנים וכיוצא בזה שלא תהא רוח מצויה מטלטלת אותו, אם יש תחתיו יתר מבית סאתיים אין מטלטלין בו אלא בארבע אמות ואפילו נטעו מתחילה לדור תחתיו כמו שביארנו למעלה, שכל דירה שאינה עשויה אלא לאויר או לצניעות או להניח שם כלים אינה מחיצה גמורה, ואם אינה יתירה על בית סאתיים מטלטלין בכולה. יתירה על בית סאתיים אין מטלטלין אלא בארבע אמות.
אילן המיסך על הארץ אע"פ שאין נופו גבוה מן הארץ שלושה טפחים ואע"פ שתקע נופו בארץ בקנים וערבה וכיוצא בזה ואין רוח מצויה מטלטלת אותו הרי זה כקרפף, ואפילו נטעו מתחילה לדור תחתיו, לפי שאין תשמישו אלא לאויר לישב שם שומר גינות ופרדסים ותבואה שבשדות, ודירה שתשמישה לאויר אינה דירה.
כל מקום שיש בו ברחבו ארבעה ויש לו גדרים גבוהים עשרה אפילו נעשו מעצמן ואפילו יתר מבית סאתים, מחיצות הן דבר תורה ורשות היחיד הוא, אלא שכל שמחוסר דיורין ויש בו יותר מבית סאתים החמירו עליו חכמים שלא לטלטל בו אלא בארבע אמות. לפיכך תל שביבשה או סלע שבים גבוהין עשרה אם אין בו יותר מבית סאתים הרי זה רשות היחיד גמורה, ואם יתר מבית סאתים רשות היחיד היא אלא שאין מטלטלין בו אלא בארבע אמות. וכן אילן המיסך על הארץ ואין נופו גבוה מעל הארץ שלושה טפחים, והוא שחבר את הנוף בארץ עד שאין רוח מצויה יכול לטלטלו, וכן הדין לקרפף שלא הוקף לדירה.
<h2>דף קא.</h2>
עומד אדם ברשות הרבים ופותח ונועל ברשות היחיד וכן עומד ברשות היחיד ופותח ונועל ברשות הרבים, ובלבד שלא יוציא מפתח מרשות לרשות. כיצד, שערי גינה ושערי חנויות ורשות הרבים עוברת לפניהם ואפילו כרמלית עוברת לפניהם, בזמן שמנעולי השערים למעלה מעשרה טפחים, אם המנעול רחב ארבעה הרי זה נדון משום רשות היחיד, ולפיכך אי אפשר לו ליטול מפתח לא מרשות הרבים ולא מן הכרמלית לפתוח ולנעול במנעול שהוא רשות היחיד. אלא כיצד הוא עושה, מביא מפתח מערב שבת ונותנו במנעול או בחלון שלמעלה ממנו, אע"פ שהוא רחב ארבעה על ארבעה, ולמחר פותח ונועל ומחזיר המפתח למקומו, ואע"פ שהוא עומד ברשות הרבים כמו שביארנו, ואפילו היה המפתח של זהב. ואין צריך לומר אם הניחו מבערב באסקופה מקום פטור גבוהה שלושה ואינה רחבה ארבעה או בחלון שאין בו ארבעה על ארבעה, הניחו באסקופה נמוכה משלושה הרי זה רשות הרבים, היתה גבוהה שלושה ורחבה ארבעה הרי היא כרמלית, וכאן וכאן אסור כמו שאמרנו שהרי זה מוציא מרשות לרשות. היה המנעול למטה מעשרה ורחב ארבעה, מותר להניח מפתח מערב שבת באסקופה כרמלית ולמחר פותח ונועל בו ומחזירו למקומו, שהרי זה מוציא מכרמלית לכרמלית. לא היה המנעול רחב ארבעה על ארבעה, אע"פ שראוי לחוק בו ולהעמידו ארבעה על ארבעה, כל שלא נחקק רואין אותו כמות שהוא ומקום פטור הוא ולפיכך מותר אפילו ליטול מפתח מכרמלית ואפילו מרשות הרבים ופותח ונועל ואינו חושש דמקום פטור מותר עם בני רשות היחיד ועם בני רשות הרבים, ובלבד שלא יחליף כמו שביארנו.
